פתחי וזמרי בעם

"פוצצו אותי במכות בגלל הסרטון משדה תימן": בר קופרשטיין חושף את הזוועות בשבי

שנתיים אחרי שנחטף בשבעה באוקטובר, בר קופרשטיין חוגג יום הולדת ופסח ראשון כבן חורין. בראיון הוא חושף כיצד סרטון שהודלף מהארץ הוביל להתעללות קשה בשבי: "נכנסו לחדר ופשוט פוצצו אותנו במכות עד ששברו לי את הרגל"

יום ההולדת העברי של בר קופרשטיין השנה אינו דומה לאף אחד מקודמיו. לאחר שנתיים בשבי חמאס, בר חוגג השנה את חג החירות כשהוא באמת חופשי, אך הזיכרונות מהתקופה החשוכה במנהרות עזה עדיין טריים ומטלטלים. בראיון לתוכניתם של פתחי וזמרי, משחזר בר את המציאות הבלתי נתפסת בשבי ומספר על הדרך הארוכה לשיקום.

"כמו עבדים במצרים"

בר מתאר כיצד חג הפסח האחרון בשבי היה רחוק מכל סממן של חירות. "בשנה שעברה הכריחו אותנו לעבוד בחג הפסח, לחפור מנהרות. היינו ממש כמו עבדים", הוא מספר. למרות הניתוק הכמעט מוחלט, החטופים ניסו לשמור על קשר ללוח השנה העברי: "ידענו פלוס-מינוס מתי החגים. להרגיש את הנס של חג החירות השנה, כשזה נכתב עליך – זו התרגשות עצומה".

המחיר המדמם של סרטון "שדה תימן"

אחד הגילויים המטלטלים ביותר בראיון נוגע להשפעת הפרסומים בכלי התקשורת בישראל על שלומם של החטופים. בר מספר כיצד לאחר 270 ימים בשבי, חלה הסלמה דרמטית ביחס של שובייהם בעקבות פרסום הסרטון ממתקן "שדה תימן" (בו תועדה לכאורה התעללות בעצירים פלסטינים).

"התחילו התעללויות קשות בלי להגיד לנו למה", משחזר בר. "יום אחד פשוט נכנסו לחדר, פוצצו אותנו במכות עם מקלות ואלות. המצב שלי הגיע לאיבוד הכרה ושברו לי את הרגל. רק אחרי שבוע, כשהם נרגעו קצת, הראו לנו את הסרטון בטלוויזיה (אל-ג'זירה) ואמרו: 'תראו מה עושים לחיילים שלנו, בגלל זה עשינו לכם את זה'. הם איימו שבפעם הבאה זה כבר לא ייגמר במכות, אלא במוות".

"לא נשבר": היצירה ככלי להישרדות

ברגעי השפל הגדולים ביותר, כשהוא פצוע ומוכה, בר מספר כי השלים עם העובדה שייתכן ולא ייצא בחיים. "קיבלתי את המוות על עצמי בשלב מסוים, אמרתי שהמלחמה צריכה לנצח גם אם אשאר שם", הוא מודה. מה שהחזיק אותו היה האמונה והחברים לשבי: "היינו מחזקים אחד את השני. אחרי המכות היינו שרים יחד 'שיר למעלות' כדי להישאר חזקים".

מאז שובו, בר מתמקד בעשייה וביצירה. הוא הוציא ספר חדש בשם "לא נשבר" ושיר בשם "המלחמה האחרונה", שניהם מתעדים את כוח הרצון והתקווה גם במקומות האפלים ביותר. הספר נכתב בעזרת "סופר צללים" שאליו העביר בר את סיפוריו האישיים.

המסר של בר: "אל תשכחו את האמת"

בר מדגיש את החשיבות של היצמדות לעובדות ומניעת הדלפות שעלולות לסכן את החטופים שנותרו מאחור. "אני אומר עובדות, לא ממציא ולא משקר", הוא מבהיר בתגובה לניסיונות להטיל ספק בעדותו על ההתעללות. הוא מתכנן להמשיך לפעול למען החזרת שאר החטופים, כשהוא שואב כוח מהחירות שקיבל מחדש.