באים בטוב

"הנגב הוא המאפרה של המדינה": עו"ד מור סיון אדרי בקריאת השכמה למשילות בדרום

בראיון לרגל יום האישה, עו"ד מור סיון אדרי, מייסדת "המצפן הדרומי", מדברת על המעבר מהמגזר הפרטי ללב העשייה הציבורית בנגב, על הפשיעה הגואה שאינה מבחינה בין מגזרים, ועל התחושה שהדרום נותר מאחור

לאחר 20 שנות קריירה בעולם המשפט והליטיגציה, עו"ד מור סיון אדרי מצאה את עצמה בנקודת מפנה. תאונת עבודה קשה לפני כחמש שנים הובילה אותה לעזוב את המגזר הפרטי ולצאת למסע בשירות הציבורי מסע שעבר דרך המרכז הרפואי ברזילי, הכנסת והמועצות האזוריות, ושיאו בהקמת "המצפן הדרומי" פלטפורמת תוכן ציבורית עצמאית הנאבקת על עתיד הנגב.

"הנגב הוא המאפרה של המדינה"

במילים נוקבות מתארת אדרי את המציאות בנגב כפי שהיא חווה אותה. "גיליתי שהנגב הוא המאפרה של המדינה", היא אומרת בכאב. "מה שחוויתי כנערה וכסטודנטית בנסיעות על הקו לתל אביב, הפך היום לזעקה על פערים בלתי נתפסים. הפריפריה מוזנחת כבר שנים – בתחבורה, בבריאות, בשירות לתושב, ובעיקר בביטחון האישי".

אדרי, שזכתה לכינויים כמו "השריף של הדרום" או "המושלת", מדגישה כי הבעיה היא שורשית ודורשת שינוי במדיניות המשילות. "הנגב צריך לובליסטים שיילחמו עליו. אנחנו רואים הזנחה תקציבית ופערים שפשוט אי אפשר לשתוק עליהם יותר".

קולו של המגזר הבדואי: "הם סובלים מהפשיעה כקו ראשון"

אחד הנושאים המורכבים שאדרי מקדמת הוא הקשר עם המגזר הבדואי בנגב. לדבריה, היא משמשת כיום כפה וכדוברת עבור רבים במגזר שחשים שאינם יכולים לדבר. "אני מקבלת שיחות וסרטונים מאמהות ומאבות בדואים שמחזקים אותי מאחורי הקלעים", היא חושפת.

"הפשיעה הבדואית היא לא רק בעיה של היהודים, המגזר הבדואי סובל ממנה כקו ראשון. אני מנהלת פולמוסים עם רופאים, רוקחים ואנשי מקצוע מהמגזר ושואלת אותם – למה אתם לא יוצאים נגד הפשיעה שאתם סובלים ממנה? מי שמתנגד למאבק בפשיעה הוא חלק ממנה, מהעבריין הקטן ועד הפושעים בחליפות".

אדרי מציינת כי לאחרונה ניכר שינוי בשטח, עם שיתוף פעולה הולך וגובר בין התושבים למשטרה, דבר שלא היה נהוג בעבר. היא מזכירה אירוע ירי ביישוב עומר שנמשך ארבע שעות והפך לוויראלי: "אנשים שואלים את עצמם – מה הם חשבו לעצמם? זה איום קיומי לא פחות מאיומים ביטחוניים אחרים".

מנהיגות נשית תחת איום

לרגל יום האישה, אדרי מתייחסת גם לאתגר הכרוך בהיותה אישה ונושאת בשורה באזור מורכב ורווי יצרים. "זה לא פשוט, אני אישה ואני אמא, ועברתי לא מעט – הותקפתי ואיימו עליי במרחבים הדיגיטליים וגם במציאות", היא משתפת.

למרות האיומים, היא זוכה להערכה רבה: "מצד אחד יש שנאה שיוצאת החוצה, אבל מצד שני יש המון כבוד. אני מרגישה שזהו ציווי רוחני ובטחוני עבורי. המשימה הזו היא של כולנו – מעבר למגזר, דת או מין. הסכנה בנגב היא גלובלית והוליסטית, ואנחנו חייבים לטפל בה עכשיו – לבנות לגובה, לדאוג למיגון, לארנונה ולמשילות. לא חסר מה לעשות".