באים בטוב

גמישות היא החוסן החדש: מה אפשר ללמוד מהקנה והארז על התמודדות עם משברי החיים?

לרגל ט"ו בשבט, מומחית ההתפתחות האישית אדוה פרץ אבישי מסבירה מדוע היכולת "להתכופף" בסערה היא המפתח לבריאות נפשית, ואיך מחקרים עדכניים מוכיחים שדווקא הגמישות המחשבתית היא שמנצחת את הטראומה.

חגיגות ט"ו בשבט השנה מביאות איתן לא רק פירות יבשים ונטיעות, אלא גם שיעור חשוב לחיים על חוסן נפשי. אדוה פרי אבישי, מומחית להתפתחות אישית ויו"ר לשכת המאמנים לשעבר, שיתפה בתובנות המרתקות שעולות מהטבע ומהמחקר הפסיכולוגי העדכני.

במרכז השיחה עמד המשל הידוע על הסערה הגדולה שפקדה את היער. בעוד שהארזים החזקים והגדולים, שהיו בטוחים בעמידותם, נשברו ונעקרו מהשורש בשל נוקשותם מול הרוח, דווקא הקנים הדקים והגמישים הצליחו לשרוד. הקנים התכופפו כמעט עד הקרקע בזמן שהרוח התחזקה, אבל כשהסערה חלפה, הם הזדקפו וחזרו לעמוד. התובנה הזו, המעוגנת באמרה החז"לית "לעולם יהא אדם רך כקנה ואל יהא קשה כארז", מקבלת כיום משנה תוקף במחקרים פסיכולוגיים מודרניים.

לדברי פרי אבישי, מחקרים עדכניים בתחום "הגמישות הפסיכולוגית" חושפים נתונים משמעותיים. המחקרים בדקו ילדים שגדלו באותה סביבה קשה וחוו טראומות דומות, ומצאו כי ההבדל המכריע ביכולתם להימנע מהפרעות נפשיות בעתיד לא היה עוצמת הקשיים שחוו, אלא רמת הגמישות שלהם. נמצא כי היכולת להתגמש משפיעה בשיעור של 20% עד 40% על הסיכוי לפתח הפרעות נפשיות בעקבות טראומות ילדות.

חוסן, כך מסבירה פרי אבישי, הוא לא בהכרח הכוח לעמוד איתן ונוקשה מול המציאות, אלא דווקא היכולת להיות גמיש. מדובר בהבנה מתי נכון להילחם ומתי כדאי "להוריד את הראש" כדי לא להישבר, בדומה להתנהלות מול גלי הים. הגמישות המחשבתית והנפשית מאפשרת לאדם לפרש את המציאות בצורה רב-גונית ולהתאים את תגובותיו לנסיבות המשתנות, מבלי לפעול מתוך נוקשות או היצמדות ל"ראש בקיר".

אדוה הוסיפה פרט תרבותי מעניין, לפיו חז"ל ציינו שדווקא מהקנה הגמיש, ולא מהעץ הקשיח, היו מכינים בעבר את הקולמוס לכתיבת ספר התורה. עובדה זו מסמלת שהגמישות היא הכלי שנושא עמו את המשמעות והתוכן. המסר העיקרי העולה מהדברים הוא שבמציאות של סערות ושינויים, פיתוח גמישות מחשבתית ורגשית הוא הדרך היעילה ביותר להתאושש ממשברים, לווסת סטרס ולשמור על בריאות הנפש לאורך זמן.