"המטרה מקדשת את האמצעים": אדוה פרי אבישי מסבירה את המנגנון הפסיכולוגי מאחורי תופעת השחיתות
בתקופה שבה פרשיות ציבוריות צצות חדשות לבקרים, מומחית להתפתחות אישית ויו"ר לשכת המאמנים לשעבר, מסבירה בראיון את התופעה הפסיכולוגית "צידוק מוסרי"
"זהו מנגנון פסיכולוגי שבו אדם שעושה מעשה שחורג מהכללים, מוצא את הדרך ההגיונית להסביר לעצמו ולאחרים למה זה כן בסדר", פותחת פרי אבישי את דבריה. לדבריה, המנגנון הזה רלוונטי במיוחד כשמדובר באנשי ציבור ובכירים, והוא מספק תשובה לשאלה כיצד אנשים חכמים, מנוסים ובעלי תפקידים משמעותיים נופלים בפרשיות שחיתות ושוחד.
בניגוד לתפיסה הרווחת, פרי אבישי טוענת שהמניע המרכזי הוא לאו דווקא בצע כסף. "האמת היא שזאת לא הסיבה המרכזית והנפוצה", היא מדגישה. על פי מחקרים בתחום האתיקה ההתנהגותית, עברייני צווארון לבן, בשונה מעברייני רכוש, כמעט אף פעם לא יראו במעשיהם "תאונת עבודה". במקום זאת, הם יאמינו באמת ובתמים שנעשה להם עוול. "הם ישתמשו בצידוק המוסרי כי הם רגילים לתפוס את עצמם כאנשים מוסריים. הם באמת משכנעים את עצמם, גם בזמן שהם עושים את העבירה, שיש פה משהו גדול יותר שמצדיק את מה שהם עושים".
אז איך זה קורה בפועל? פרי אבישי מתארת תהליך הדרגתי של "מדרון חלקלק". לדבריה, בכירים נמצאים לרוב במרכז רשת של יחסים חברתיים ואינטרסים, ומתקשים לסרב או להציב גבולות. "זה מתחיל בדברים קטנים, 'מעגלים פינה קטנה' בשם אינטרס חשוב יותר או מערכת יחסים שאני לא רוצה לקלקל", היא מסבירה. "אני עושה משהו טוב למען המערכת, למען הציבור, אז אני לא אגיד 'לא'. וככה הדברים מתגלגלים".
התופעה אינה מוגבלת רק לצמרת. פרי אבישי מצביעה על כך שגם בציבור הרחב ניתן לראות סממנים של צידוק מוסרי, למשל כאשר מתגלה פרשיה הנוגעת לאישיות ציבורית מסוימת, ותומכיה ממהרים להצדיק את מעשיה באמצעות השוואה למקרים אחרים. "מה אתם נתפסים אליה כשקורה ככה וככה במקום אחר במדינה? זה חלק מהצידוק המוסרי. לנסות להצדיק משהו לא בסדר על ידי חיפוש משהו גרוע יותר במקום אחר".
בסיום דבריה, מזהירה פרי אבישי כי ריבוי הפרשיות שנחקרות כרגע והכל לכאורה כמובן והשימוש הנרחב בצידוק מוסרי מייצרים "אטמוספירה חברתית כללית של שחיתות". "זהו מדרון מאוד חלקלק ומסוכן, כי הוא יוצר תחושה שאם בארזים נפלה שלהבת, מה יגידו אזובי הקיר".
