הבוקר עם שמעון אלקבץ

הלילה נגמר. סוף. סוף.

מוקדש לראש השב״כ, רונן בר.
רולאן בארת, בספרו, יומן אבל, כותב ב- 27 באוקטובר….
״בכל בוקר, סמוך לשעה שש ושלושים, בחוץ, בחושך, קרקוש המתכת של פחי האשפה.
היא נהגה לומר בהקלה הלילה נגמר סוף סוף (היא התייסרה בלילות, לבדה, דבר מחריד)״
בארת כתב את הדברים על אימו, ביומן שכתב בין השנים 1977-1979-
ופורסם אגב רק לאחר מותו.
שלושה עשורים לאחר מותו.
אצלנו גם אוקטובר, שבעה באוקטובר, ובשש וחצי בבוקר שמענו את קרקוש המתכת הקרה של הסכינים והגרזנים, שמענו את נהמת המפלצות בדרך לבתי הילדים שלנו, שמענו את גדרות התיל ושערי הברזל, נמעכים תחת הרוע, כמו נייר אפייה מרשרש בדרך לבתי הילדים שלנו , הבתים המסודרים והנקיים עם וילון לבן רקום בחדר השינה, וכוננית שחורה עם ספרי השירה והלימוד, עם צנצנות התבלינים במטבחון, עם חלומות של אהבה ראשונה, הבתים הקטנים, שהיו לתנורים יוקדים מאש הרוע האינסופי….בשכונת דור צעיר, שהייתה לטרבלינקה למשך שלושה ימים של אוקטובר… שלושה ימים של שואה… תחת דגל ישראל, שירד לחצי התורן.
האמא של רולאן בארת אמרה בהקלה
הלילה נגמר סוף סוף…
ואנחנו לעומת זאת, התפללנו שהלילה הזה לא ייגמר לעולם… התפללנו שהשמש לא תזרח והשוחט לא יישחט… והתרנגול לא יקרא…
כדי שלא נתעורר בזריחה הפוצעת של השבעה באוקטובר, כדי שלא נקיץ אל הקץ, אל קץ הדורות, הדור הבא שלנו, ליום השחור ביותר שנולד לנו ביום שנולדה גם התורה, בשמחת תורה.

שמעון אלקבץ
אבא של סיון הי״ד
כפר עזה

יומן אבל, הוצ כתר, תרגום הקדמה והערות, דרור משעני