בוקר טוב דרום

אלפים ליוו את נווה אסולין ז"ל למנוחות, אחותו ספיר ספדה: "סליחה שנכשלתי ולא הייתי שם בשבילך"

החייל בן ה-21 מכרמית שנפל ברצועה נקבר בבית העלמין הצבאי בבאר שבע: "מי יאיר לי את הדרך עכשיו?"

מאת: דביר ידעי

אלפי בני אדם, משפחה, חברים ומפקדים מהצבא ליוו היום (שלישי) את נווה אסולין ז"ל, בן ה-21 מכרמית שנפל ברצועת עזה בדרכו האחרונה. הלוויתו של אסולין התקיימה בבית העלמין הצבאי בבאר שבע אליה הגיע גם ראש עיריית באר שבע, רוביק דנילוביץ'.

ספיר אחותו של נווה ספדה לו: "נווה, למה לא ענית לי? למה אח קטן שלי? אני מקווה שאתה שומע אותי עכשיו. איזה ילד היית אתה תמיד היית מוקף בחברים, תמיד שמח, ילד טוב.תמיד רוצה לעזור ולתת, אהבת את המשפחה ואת ההורים יותר מהכל וידעת תמיד לתת הכל לכולם. השם השני שלך הוא יאיר, ומי יאיר לי את הדרך עכשיו כשאתה לא פה, נווה? מי יאיר לנו את החיים מי ילווה אותנו קדימה. הייתי מסתכלת עליך והיית לי מודל לחיקוי והיית אחי הקטן. הייתי אומרת לעצמי שהלוואי והיה לי חצי ממה שיש לך. כל הזמן צחקת ולקחת את הכל בקלות, תמיד רציתי להיות כמוך אחי הקטן. כמה הצבא היה לך חשוב ואתה נלחמת כדי להיות משמעותי. לפני חודש נסענו לירושלים. זה הפעם הראשונה שעשינו משהו ביחד רק אתה ואני. אוי נווה, אם הייתי יודעת שזו תהיה הפעם האחרונה שאנחנו מבלים ביחד רק אתה ואני, אם רק הייתי יכולה לדעת, אבל לא ידעתי. מי יצחק איתי עכשיו? מי יקשיב לי. סליחה שנכשלתי בתור אחותך הגדולה וסליחה שלא הייתי שם בשבילך, שלא יכלתי להציל אותך. סליחה על השטויות שאמרתי וסליחה עם פגעתי. אמא ואבא תסלחו לי, בחיים להיות האמנתי שהגזרה הזו תגיע אלינו. אני לא מאמינה שאני לעולם לא אוכל לראות אותך יותר. אחי היקר, אני מתחננת תבוא אליי בחלומות. תבוא תגיד לי שלום ותחבק אותי כי לא זכיתי לחיבוק אחרון ולנשיקה אחרונה. איך ידעתי במוצאי שבת שאני עומדת להתחרט ולא עצרתי אותך סליחה שלא מנעתי ממך ללכת.תודה לך שאתה האח שלי. אני אוהבת אותך תמיד ומחכה לפגוש אותך שוב, תחכה לי אח יקר שלי אחי הקטן והאהוב, אני מבקשת סליחה ומחילה אם פגעתי בך, סליחה על הכל".

אביו ספד לו: נווה אהובי, התגייסת לצבא, לשירות משמעותי, תמיד אמרת לי שאתה רוצה להיות פייטר להיות לוחם. אז שהתגייסת עדיין לא הייתה מלחמה אז אמרתי בסדר תתגייס תהיה לוחם גם אני הייתי לוחם ולא הייתה מלחמה הכל בסדר. כשהתחיל המלחמה הייתה בלבנון ושם היה שקט יחסית ואמרת לי 'אבא אנחנו עוד מעט יורדים לעזה'. וירדת אבל לא כלכך נכנסת, אחרי זה היית באיו"ש, וכל פעם התעצבנת וכעסת למה לא שולחים את הגדוד שלך לעזה, אמרת 'אנחנו לא עושים כאן כלום'. אני שמחתי, מה אתה צריך להיות שם. ניסית להראות לך כאילו אני מסכים איתך אבל בתוך תוכי אני שמחתי. כשאמרתי לי 'אבא אנחנו הולכים להיכנס' וככל שהתקרבו הימים לקראת ההגעה שלך לדרום התחלתי לפחד באמת. פגשתי אותך פה בשדה תימן, הבטחת לי שתשמור על עצמיך, 'אבא אל תדאג אף אחד לא יפגע בי לא יגיע אליי', אמרת לי 'אבא אני פה כדי להגן על העם ועל המדינה שלי ואם אני לא יעשה את זה וכל השאר גם לא יעשו את זה אז מי כן יעשה את זה? נסכת בי ביטחון ואמרתי אולי אתה באמת חסין, תצא תלחם. המטרה שלך לא הייתה להרוג מחבלים אלא אמרתי לי 'אבא אני רוצה להביא שבויים וחטופים'. לאלוהים יש תוכניות אחרות והוא כנראה צריך אותך שם. הוא לקח לי אותך. הוא לקח אותך בגיל 22 עוד לא ראית חיים עוד לא ראית כלום.

אמו ספדה לו: בן שלי, לך לך מארץ וממולדתך ומבית אביך. אני לא אדבר עליך בלשון עבר אתה ילד של ההווה, אתה חי את היום אתה חי את הרגע. ילד שאוהב את הבריות, תמיד מוקף בחברים, ילד עם רגישות וחמלה, מי יקרה לי עכשיו ממו? 'ממו תכיני לי אוכל, תכיני לי קובה תכיני לי בשר, תכיני לי דגים, אבל אל תעבדי עליי תכיני לי את הדג שאני אוהב'. השמחה שלך הכיבוד הורים שלך הם שנתנו לנו חיים. נווה אהבה שלי, אוהבת אותך ילד שלי.