קצת אופטימיות בין כל האפלה: מנחם קלמנזון בריאיון מרגש ואופטימי ל"בוקר טוב דרום"
"יש מקום לאופטימיות, אני קורא לכל עם ישראל לבוא לחזק את המשפחות": מנחם קלמנזון, חתן פרס ישראל בריאיון מחזק לרדיו דרום
"הייתה תחושה שיש אנשים ששכחו מה קרה לנו, כשהיינו עסוקים בלריב אחד עם השני אנשים שכחו מה באמת חשוב, ואם יש מישהו שחושב לחזור למריבות האלה אני מציע פשוט להיכנס ליוטיוב ולחפש חדשות מהשביעי באוקטובר, יש שם סרטים של 12 שעות, ולהיזכר מה עשו לנו ועל מה אנחנו נלחמים. כשבאים ומשווים בין גורמים מסוימים במדינה לחמאס ועוד כל מיני השוואות מזעזעות, צריך לתת להם להיזכר בשביעי באוקטובר ולשאול אותם מי היה לצידם? ומי תקף אותם?".
כשאתה רואה שהשיח הזה חוזר על עצמו, מה זה גורם לך לחשוב?
"כאב ותסכול מאוד גדול, דאגה לעתיד שלנו מזה שאנחנו לא מצליחים להפיק לקחים, לשמחתי זה נמצא מאוד בשוליים, לדעתי הרוב המכריע לא מגיע להפגנות האלה, אבל אני רוצה להתייחס לכל העניין בצורה חיובית, לראות מה אנחנו כן יכולים לעשות. לדעתי יש שתי תשובות, דבר ראשון להעמיק במי שאנחנו ולמה אנחנו פה, צריך להזכיר לעצמנו את זה. דבר שני לא לתת משמעות יותר מדי גדולה לדברים האלה, צריך להמשיך קדימה ולהשתקם, אם יש טענות ענייניות צריך לדבר על זה אחד עם השני בכבוד. היה לנו טענות על ההתנהלות של המלחמה, טענות קשות, רצינו כולנו לשבות רעב, משפחות שכולות, הורים שכולים, אחים ובנות זוג. זה צעד מאוד דרסטי שאנשים שבדיוק עסוקים בלאחות את הפצעים עושים ובאמת מחינו, וברגע שהיה שינוי והמדיניות של המששלה השתנתה אז חיזקנו את הממשלה, וזה ההבדל בין ביקורת עניינית לבין ביקורת שהיא ציר לא ברור".
ציר לא ברור? או שפשוט אפשר לקרוא לו בשמו, אם הציר הוא ציר של שנאה
"אני חושב שזה פשוט עיוורון מאשר רוע, אני לא חושב שיש רוע זה פשוט טעות וחוסר העמקה וחוסר בהבנה של מה זה מורכבות של דמוקרטיה, אני מעדיף לראות את זה כטעות מאשר שנאה או דברים כאלה".
אתה הגעת מעותניאל שהיא התנחלות להציל קיבוצניקים בבארי, נוצרו שם חברויות וקשרים למרות שאתם מרקעים שונים ומאידאולוגיות שונות לגמרי, למרות שזה לא דבר חדש שהחיבורים האלה קורים, אבל מרגיש שהם חזרו לימים שלפני השביעי באוקטובר, הם מדברים על פירוק ממשלה וכו'
"יש שם אנשים שמדברים בצורה כזאת אבל אני שומע גם הרבה קולות משם, החברות שלי עם האנשים משם היא אמיתית, אנחנו בקשר טוב, אנחנו נפגשים ודנים ומתייעצים, אנחנו בקשר כמעט יומיומי, מדברים על פוליטיקה ומנסים לפתור דברים ביחד. אני מאוד מקווה שלא נחזור לימים שהיו מונעים משנאה, אני רוצה להאמין שיש עם מי לדבר ושיש מקום לאופטימיות למרות שיש עבודה קשה שצריך לעשות. אני פונה למאזינים כרגע, אנחנו צריכים להראות הפגנת נוכחות, יש את מאהל הגבורה ומגיעים לשם מאות ואלפי אנשים מדי יום, את מאהל הגבורה הקימו משפחות שכולות, הם שמו בצד את כל הכאב והצער שהם צריכים להתמודד איתו, הם הופכים את הכאב ורותמים אותו לטובת עשיה לטובת המדינה, מהבוקר עד הלילה הם שם, אני פונה לכולם, שכל אחד יבוא ויתן כוח למשפחות האלה, תקשיבו להם ותחבקו אותו, קחו את החברים והילדים תעלו לירושלים ולכו תבקרו אותם. הכוחות והאנרגיות שתקבלו שם - לא תקבלו בשום מקום אחר".
