צילום: דובר צה"ל

"זכיתי להגיד איתו יחד 'שמע ישראל' רגע לפני שהוא נפטר": טליה לביא אלמנתו של צביקה לביא ז"ל בריאיון מרגש

אלמנתו של צביקה לביא ז"ל, שנהרג בקרבות ברצועת עזה בריאיון לבוקר טוב דרום: "הילדים לא שואלים אבל מבינים"

"צביקה נפצע מאוד קשה ב-20 בנובמבר, החברים שלו נלחמו על חייו בשטח ולא האמינו שהוא יספיק להגיע לבית החולים. שלושה שבועות שהוא נלחם על חייו, ידענו האמנו והתפללנו שיהיה בסדר, אבל אחרי שלושה שבועות צביקה נפטר מהפציעה המאוד קשה שאיתה הוא התמודד".

במהלך השלושה שבועות האלה, היה רגע אחד שהוא תקשר איתכם? אפילו בתת מודע?

"האמת שהיה רגע אחד שבדיעבד ככה נפרדנו, אחרי ניתוח מאוד ארוך ומסובך שבו הרופאים ניסו להילחם ולא הצליחו, נסעתי למסיבת חנוכה בגן של הבן שלי וכשחזרתי חזרה צביקה פקח את העיניים, הוא היה מונשם אז הוא לא יכל לדבר והוא ממש מיקד מבט. ביקשתי ממנו שיפתח ויסגור את הפה כדי שאני אדע שהוא איתי, הוא הסתכל לי בעיניים והרגשתי שהוא איתי, סיפרתי לו על הילדים ושהוא חייב לקום ושהוא החבר הכי טוב שלי. אמרתי לו שהוא חזק ושהוא עדיין אותו צביקה ואני עדיין אותה טליה, ירדו לו דמעות משתי העיניים, הוא ממש היה איתי, שבוע לאחר מכן הוא כבר היה איננו וממש כך נפרדנו, זכיתי להגיד איתו יחד 'שמע ישראל' רגע לפני שהוא החזיר את נשמתו לבורא".

הוא הוקפץ בשביעי באוקטובר? יצא לכם להתראות עד שהוא נפצע?

"האמת שכבר אז כעסתי עליו שזה מרגיש כמו הכנה, הוא ירד לשלושה שבועות של אימונים ונסענו לבקר אותו, הוא הושיב אותי לשיחה לדבר על מה קורה אם הוא לא חוזר מהמלחמה הזאת, אחר כך הוא נכנס לבית חאנון לעשרה ימים והוא לא היה זמין שזה דבר מאוד חריג בקשר שלנו, אחר כך הוא חזר לשבוע הביתה והיה פשוט מדהים, כשהוא חזר זה היה עם תובנות חדשות על החיים עם הבנה של סדרי עדיפויות, ואחר כך הוא נכנס שוב פעם לבית לאהיא וביום שני בבוקר הוא נפצע".

צילום: דובר צה"ל.

יש לכם שלושה ילדים, הם שואלים על אבא?

"הם מאוד קטנים אבל הם לא שואלים, הם מבינים. הם מדברים עליו המון וגם זה חסד כי אבא לא היה נוכח בבית המון זמן, אז באיזשהו מקום על השגרה היום יומית הגעגועים לאבא הם במהות הם לא בחוסרים הקטנים של היום יום כי בעצם לזה הם התרגלו בגלל המלחמה. ממש אתמול הבנתי שהיום הזה, יום הזיכרון, הוא לא יום של פרטים ולא יום של אנשים יחידים, הוא יום שאנחנו המשפחות השכולות ביחד עם עם ישראל עושים 'זום אווט' ומסתכלים במקרו על השנה הזאת ועל מה שקרה לנו בה. כולם עוצרים ביחד ולא מחזיקים רק את האבל הפרטי שלך, זה לא שבזריחה או בשקיעה התחושות שלי כלפי צביקה ישתנו בגלל יום הזיכרון, אנחנו כאילו לא צריכים את יום הזיכרון אבל אנחנו כן צריכים אותו כעם שלו שנותן כוח אחד לשני".

לגבי יום העצמאות, לאור השנה הקשה שאנחנו עוברים, יש בשביל מה לחגוג?

"ברור שיש על מה לחגוג ביום העצמאות, אני חושבת שצביקה יצא לקרב ונפרד מאיתנו בשם זה שצריך להמשיך לחיות כאן בביטחון בכבוד ובשמחה. שום תקופה אפלה בהיסטוריה לא הפריעה ליהודים להתאמץ לחגוג את ליל הסדר ואת חנוכה, לא בגטאות ולא בפוגרומים. יום העצמאות הוא יום שאנחנו אסירי תודה על המדינה שלנו, עם כל הכישלונות והדברים המורכבים שיהיה מי שיתן עליהם את הדין, אבל המדינה היא נס וצריך לחגוג אותה. יש לנו צבא ומדינה והמדינה היא נס גדול".

כשאת רואה היום שהפעילות בעזה נמשכת וצה"ל נכנס שוב לאותם מקומות שאולי גם צביקה היה בהם, את חושבת שנפילתו הייתה שווה את זה? הרי הצבא חוזר לשם, נלחם את אותה המלחמה ושוב חיילים נופלים

"אני חושבת שכל אחד בחיים צריך לדעת את מקומו, לא הייתי בצבא ואני לא מבינה בזה שום דבר, אני סומכת על האלופים שמבינים ויודעים ובטוחה שאף אחד לא נופל לשווא. אני לא מדברת בכלל באזורים האלה, אנחנו צריכים להיות ראויים לקורבן. אני כיום פוגשת את הצד היפה של עם ישראל, את המעגלים של החסד והעזרה וההקשבה, אני בטוחה שצביקה לא היה רוצה שיכירו אותו בעולם, מה שבאמת חשוב זה שלא יכירו את השם שלו או את התמונה שלו, רק שיקחו קצת מהעבודת חיים שלו ויישמו אותו כדי שהעולם שאנחנו חיים בו יהיה קצת יותר משופר, הוא לא היה מלאך, הוא היה אדם פשוט וטוב שעבד מאוד מאוד קשה כדי להיות יותר ויותר טוב, אם זה בעבודה הסוציאלית או ביכולות שלו להקשיב ולהתמיד ולהתעניין באנשים אחרים, מבפנים החוצה, זה בא לידי ביטוי דרך הילדים שלנו, מרגישים עליהם שהם ילדים של עובד סוציאלי".

13.05.2024
'
--:--
--:--
שגיאה בטעינת מדיה: לא ניתן היה לנגן את השידור.