בוקר טוב דרום

"זכיתי להילחם לצד אדם כזה": גיא מדר על רן גויאלי ז"ל אותו הכיר לראשונה בלחימה

סגן אלוף גיא מדר, מפקד יחידת הסיור המדברית בראיון על הלחיצה לצד גויאלי אותו לא הכיר לפני ה-7.10: "הוא ממש גיבור גדול"

מאת: דור יחזקאלי

בשבוע שעבר הותר לפרסום כי רן גואילי ז"ל, לוחם היס"מ ממיתר שמשפחתו קיבלה הודעה שנחטף, נרצח וגופתו מוחזקת בעזה. מן העדויות עולה כי גואילי נלחם מול עשרות מחבלים ב-7/10, כאשר במהלך ההיתקלויות פגש אדם שאינו מכיר על מנת לחבור אליו בלחימה ובהגנה על יישובי העוטף.

גיא מדר. לחם לצד גויאלי ז"ל. צילום: דובר צה"ל

האדם הזה הוא סגן אלוף גיא מדר, מפקד יחידת הסיור המדברית. בראיון מיוחד לרדיו דרום, מספר מדר על היום המורכב שעבר ביחד עם לוחם היס"מ שנלחם לצידו כתף אל כתף, על אף שלא הכיר אותו מעולם.

"אני גר בכרמי קטיף, נשוי לספיר, יש לנו חמישה ילדים ומשרת כ-16 שנים בצבא", סיפר מדר על עצמו, "את רוב שירותי הצבאי עשיתי בחטיבת גבעתי, גדס"ר גבעתי ואחרי זה גם בגדוד רותם, ובשנה וחצי האחרונות אני מפקד על גדוד הסיור המדברי (גדס"ר 585)".

סגן אלוף מדר, מתאר על הדרך שבה התחיל עבורו היום המורכב והקשה: "אותה שבת תופסת את כל הגדוד ברגילה של חג סוכות. את החג אני עושה אצל ההורים של אשתי, ומתעורר כמו רוב עם ישראל לקולות אזעקות. פעם ראשונה, שנייה שלישית ואני מבין שיש משהו חריג, אני מכיר את עזה די טוב. באזור 06:45 אני מתקשר לחמ"ל כרם שלום (האזור שהייתי בו) ושואל את החמליסטית מה קורה? היא מסבירה לי, ואני מבין שיש פשיטה באזור סופה. ברגע ששמעתי על זה, פשוט נסעתי, ללא מדים ועם אקדח. המטרה היא להגיע לרעים, ובדרך כמובן הקפצתי את הגדוד על מנת להניע את העסק, תוך שאני לא באמת מבין למה אני נכנס".

מדר ממשיך: "באזור 07:20 אני כבר עובר את נתיבות ופוגש רכב שנפגע מירי באזור המסיבה והוא מסביר לי שיש מחבלים על 232, אז אני נוסע לשם, לכיוון כיכר סעד. המפגש הראשון המשמעותי הוא בצומת עלומים, אני מגיע ורואה שמפנים פצועים עם פגיעות חמורות ומספר גופות, התרחשות של קרב. אני עוצר ועוזר בפינוי פצועים, ותוך כדי המחבל שנמצא ליד הש.ג פותח לעברנו באש. כזאת היתקלות בטווחים כאלה לא חוויתי, אבל פשוט פעלתי לפי מה שתרגלתי כל כך הרבה שנים, ממש כמו רובוט".

גיא מדר. צילום: דובר צה"ל

לאחר זמן מסוים, מספר מדר על כך שפגש לראשונה את הצוות של רן ז"ל: "בשלב מסוים מגיעה סוואנה של היס"מ, אני עוצר אותה וצועק שיש מחבלים בהמשך והם באמת פורקים ומצטרפים אלינו. בשלב מסוים מגיע ג'יפ עם מחבלים, הוא חותך לציר עפר ואנחנו יורים עליו. הוא בורח ובשלב מסוים לאחר מכן מגיע רכב פרטי שכנראה נגנב מהמסיבה עם מחבלים בתוכו. אנחנו לא מבינים שהם מחבלים, והם ממש מגיעים עד אלינו. רק כשהם עוברים בתוכנו אנחנו פתאום קולטים שהנהג עם כובע טמבל וסרט ירוק, אנחנו מבינים שהם מחבלים ומבצעים ירי על הרכב, הרכב ממשיך לנסוע ומה שעבר לי בראש זה שהוא בדרך לנתיבות או כיון סעד".

בהחלטה של רגע, בחר מפקד גדוד הסיור המדברי לרדוף אחר הרכב שנסע לכיוון אחד מהיישובים על מנת לפגוע באזרחים. שם הוא פוגש את רן גואילי לראשונה: "אני נכנס לרכב כדי לרדוף אחריו, ואז קופץ לי בחור לאוטו. בדיעבד אני מבין שזה רני אבל בשלב הזה אני לא מכיר אותו. ביחד רדפנו אחרי אותו רכב עם מחבלים. עצרנו בתחנת דלק ליד כיכר סעד, החבר'ה שבתחנה סימנו עם הידיים ואנחנו פורקים לתחנה ורואים שהיא מפוצצת אנשים מהמסיבה, חלקם פצועים. אנחנו מוציאים אנשים משם ואני כל הזמן אומר שיש בלאגן בעלומים ושצריך לנסוע לשם. לאדם נורמלי יש טבע לברוח מסכנה, כאן הוא דחף אותי לסכנה כי הוא הבין שיש אנשים שיכולים להיהרג. אנחנו נוסעים לעלומים ובאזור צומת עלומים נכנסנו למארב. הרכב שלפנינו חוטף RPG ואני בטוח שאנחנו הבאים בתור. אנחנו מקבלים אש מכל כיוון ואני נותן גז, אחרי שאנחנו עוברים את צומת עלומים ורואים שהכביש עם גופות ורכבים שרופים, אני מתמרן ופתאום רואה על הכביש מעל עשרים מחבלים. אנחנו עוברים דרכם, בנסיעה אני פוגע באחד ולאחר מכן כולם פתחו באש תופת, כל האוטו מתפרק, רני ואני חוטפים והאוטו נדפק, אני מנסה לתת גז ואין גז".

רן גויאלי ז"ל. כנראה שאלוהים רוצה לצידו את הכי טובים

במהלך השיחה, מספר מדר על התדהמה מקור הרוח של רן, שעל אף הפציעה הקשה, תפקד בצורה חריגה לכל הדעות: "אחרי עלומים יש ירידה לנחל, אז אנחנו גולשים עם הרכב עד סוף הירדה, פורקים מהרכב ובעצם מתקדמים לשיח גדול, שם אנחנו מטפלים בעצמנו תוך שאנחנו רואים פגיעה ברגל וביד. רק כשירדנו מהרכב קלטתי כמה רני גדול ממדים וכמה קור רוח יש לו. הייתה לו פציעה יותר חמורה משלי והוא תפקד כאילו הוא לא פצוע. אני זוכר שבאותו זמן, למרות הסיטואציה ו"מוד הקרב" שנמצאתי בו, יצאתי ממנו לרגע וממש חשבתי על זה. אמרתי לעצמי וואו, הוא תפקד בצורה מעוררת השתאות ושם חוסם עורקים. חשתי תחושת צמא בלתי רגילה לאחר שאני נלחם מ-07:30 ללא הפסקת שתייה. הוא נתן לי לשתות מהמעט שנשאר לו מהשלוקר, למרות שהוא היה פצוע כמוני וצמא כמוני. בשלב מסוים התפצלנו, אני המשכתי דרומה ונשכבתי מאחורי שיבר מים. שכבתי ככה קרוב לארבע שעות, תוך שיש 2 טנדרים עם מחבלים ליידי. תודה לאל, הם לא ראו אותי. בערך אחרי 4 שעות הגיע צוות יס"מ שרואה אותי בהתחלה וחושב שאני מחבל, הם טוענים שביצעו ירי ואני לא זוכר כבר. צעקו שאני ממולכד, ואני לבוש על אזרחי עם חולצה שחורה. בסוף לוחם יס"מ בשם ניסים צעק שיש לי ציצית, אני לא הולך עם ציציות בחוץ אבל כנראה זה יצא מתוך הקרבות. הם התקרבו אליי, הבינו שאני חייל ומשם התחיל פינוי, עברתי בכמה תחנות כשאני במצב לא טוב, עד שפינו אותי במסוק לבלינסון".

בסיום דבריו, מנסה סא"ל מדר שוב לשקף את אופיו המיוחד של רן גואילי ז"ל: "אני כל פעם מחבר את ההווה והעבר. ההווה הוא מה שאני לומד עכשיו ושומע עליו, והעבר הוא מרגע הפציעה, אני מחבר את הסיפורים שאני שומע ואת הבנת האופי שלו, וממש רואה את זה במעשים שחוויתי איתו. אם זה אכפתיות, נתינה לאחר ודאגה, אתה פשוט מבין שזה היה הבן אדם, ממש גיבור גדול. עוד לפני שהיינו ברכב, הוא בא מהבית על מנת להילחם, כלל הדברים האלה מתמצתים את האופי שלו.
אני חושב שלמעלה, הוא רוצה לידו את הכי טובים, והוא לקח את הכי טוב. כל משפחתו המופלאה שגם מהכוחות שלה אני נפעם, כי פרח כזה גדל בקרקע כזאת, הכל התכנס למספר רגעים, שהם התמצית של הכל. זכיתי להיות ליד אדם כזה ולהילחם עם אדם כזה. אני מתפלל שהשם יקום את דמו".