בוקר טוב דרום

"אנחנו מרגישים מופקרים, עצובים ומאוכזבים": תושבי נתיבות מתלוננים על היחס הלקוי מהרשויות בזמן המלחמה

תושבי העיר נתיבות, שרחוקה כ-15 ק"מ מרצועת עזה, חשים תסכול רב בעקבות כך שלא הוכנסו לתוכנית הפינוי וההתרעננות הממשלתית: "אין לנו תנאים, לא קיבלנו בתי מלון או דירות"

מאת: דור יחזקאלי

44 ימים עברו מאז השבת השחורה שהכניסה את מדינת ישראל למציאות חריגה מזאת שהכירו. חדירות המחבלים והטילים הרבים שנורו לשטחי המדינה, הותירו תושבים רבים עם חששות כבדים. במהלך ביקור בנתיבות ניכר היא כי רחוקה מלחזור לשגרה, עם מתחמי עסקים שרובם סגורים, ומעט מאוד תנועה ברחובות, שממחישים את תחושות התושבים.

נתיבות. מתקשה לחזור לשגרה. צילום פרטי

תושבי העיר נתיבות, שרחוקה כ-15 ק"מ מרצועת עזה, חשים תסכול רב בעקבות כך שלא הוכנסו לתוכנית הפינוי וההתרעננות הממשלתית, ובנוסף משתפים בחלקם את טענותיהם כלפי העירייה, שלטענתם לא עושה מספיק עבורם.

תושבת נתיבות סיפרה לרדיו דרום: "אין תוכנית חירום למרות שאנחנו עיר שהיא למודת סבבים ומלחמות. המינימום שמבקשים זה לבדוק פעם בחודש או בחצי שנה את המקלטים, המיגוניות ולדאוג שיהיה מרחבים מוגנים במקומות שאין אותם. הרבה מקלטים נמצאים במצב לא טוב ונראים כמו שירותים ציבוריים".

התושבת הוסיפה: "אנחנו לא ישנים בלילות, אם זה הבומים וההפצצות הבלתי פוסקות של צה"ל, או השיגורים. יש הרבה ילדים בחרדות ומשפחות שיש להם ילדים עם צרכים מיוחדים שלא פינו אותם, מבוגרים שאין להם ממ"ד. אין עבודה ומשכורות, אנשים הגיעו למצב שאין להם אוכל ומוכרים דברים כמו מוצרי תזונת תינוקות, שזה עצוב לראות דבר כזה. מרכזי הקניות התחילו עכשיו להיפתח אבל זה גם בקושי, לכמה שעות ביום".

התושבת המשיכה: "אף אחד לא ביטל לנו את המשכנתא או הארנונה כי אנחנו לא במתווה. נתיבות היא לא שקופה ונמצאת בקו האש. לא ביקשתי לפנות את כל העיר אבל המינימום זה לדאוג למי שצריך לפנות אותו, לדאוג לפיצויים לאנשים שלא עובדים.

ההנהגה המקומית אומרת לנו מצד אחד שנתמודד כי הם לא יכולים להחליט לצה"ל מאיפה לעבוד, ומצד שני הם טוענים שהם פינו ועזרו, ובשטח זה לא ככה. עכשיו ניסו להחזיר את הלימודים בהדרגה, אבל אני לא שולחת את הילד שלי בגלל שאני חוששת. איך הם מצפים שילד שלא ישן בלילה בגלל ההפצצות יקום לבית הספר וילמד?

כרגע אנשים צריכים את העזרה היום יומית. תבטלו את הארנונה, תצאו לשטח ותראו את מי צריך לפנות, תעשו בלאגן בממשלה בשביל שנכנס למתווה, תביאו עובדות סוציאליות שיטפלו בנפגעי החרדה ותדאגו לפעילויות הפוגה לתושבים. באשר ללימודים, אל תסכנו את הילדים כי אי אפשר לקחת סיכון בנושא, ואם מחזירים אותם אז איפה הצהרונים? איך נצא לעבוד אם הצהרונים לא עובדים? אל תגידו למשפחות שנפגעו שיפנו למס רכוש, תגיעו אליהם ותדאגו להם. בשכונות שאין בקרבתם סופר, תדאגו לפתרון כמו סופר נייד שיספק אופציה לרכוש לחם, חלב ירקות וביצים".

נתיבות. התושבים מרגישים מופקרים

לילך סננס, תושבת נתיבות שיתפה: "אני מרגישה בימים האלה מופקרת, שקופה, מאוכזבת, חוששת ומרגישה שלא כנים איתנו. אני לא אוהבת להתעסק בפוליטיקה אבל יש תחושה שמתחילת המלחמה דברים לא קורים. ישנם תושבים שגרים באזור המערבי/צפון מערבי של העיר, ומבחינת פיצוצים וזמן התרעה באזעקות, זה ממש כמו העוטף. קשה לנו לישון בלילות בגלל הרעשים. הייתי מצפה מראש העיר שיוציא הודעה בתקופה הזאת על מנת שלא נרגיש יתומים מבחינת ביטחון. יש לי ילדה קטנה שלא הולכת מטר ממני, היא מאוד מפוחדת. התחושה שלנו היא קשה, הייתי מצפה שישקפו לנו את זמן ההתגוננות האמיתי שלנו ושראש העיר ידבר איתנו, שיפנה לתושבים. בנוסף, אנחנו צריכים עזרה בדמות ביטול/הקפאה של תשלומים או מיסי עירייה. ניסיתי לדבר עם הרווחה ואף אחד לא טורח לענות או לחזור אליי כבר תקופה ארוכה. הייתי רוצה שיעזרו לאנשים שחווים קשיים כלכליים. אנחנו משלמים מיסים, לאן המיסים הולכים? לשקית של 5 שקלים שקיבלנו מהעירייה? זה מעליב. מאז ה-7 באוקטובר לא שמענו מילה מראש העיר. אני חושבת שאם הוא היה מדבר, רוב התרעומת הייתה יורדת, אבל אין תקשורת. בזמן האחרון מנסים להחזיר את הילדים למסגרות, אבל במעון ובגן של הילדות המקלטים מאוד צפופים וחנוקים וקשה מאוד לשהות שם במשך זמן רב. אני מבינה שרוצים להחזיר את הילדים ללימודים אבל לא ככה, זה לא בסדר".

שני רוש, תושבת נתיבות סיפרה: "אני מרגישה שהופקרנו. חלק מתושבי העיר טוענים שצריך להפנות את התלונות לממשלה אבל לדעתי הכיוון הנכון הוא להפנות את הטענות לעירייה, מכיוון שכמו שיש אבא למשפחה שאמור לדאוג לילדים שלו, ככה ראש העיר צריך לדאוג לכל תושבי העיר. יש פה משפחה שלמה שנפגעה מרקטה וראש העיר לא טרח לבקר אותם, אני מרגישה שלא מתעסקים בדברים החשובים. הייתי רוצה לראות ביטול ארנונה, דחייה של משכנתה. מה עם בעלי העסקים? זה לא ייתכן שעדיין ימשיכו לשלם ברגע שהעסק שלהם סגור ולא עובד. התקשרתי ל-106 וסיפרתי שאין לי אפשרות לעשות קניות. הם שלחו לנו קרטון עם כמה קופסאות שימורים ובקבוק שמן, דברים בסיסיים לגמרי, פשוט התביישתי. בנוסף, פרסמו בעירייה שאפשר לחזור לשגרה, אבל אין מאבטח במוסדות חינוך, אי אפשר לשלוח אותם ללמוד בלי הדבר הזה".

באשר לכך שתושבי העיר לא נכנסו לתוכנית הממשלתית שתומכת במתפנים: "זה ממש מעציב, מבזה ומשפיל. אנחנו עוברים השפלות על בסיס יום יומי, אין לנו תנאים. לא קיבלנו בתי מלון או דירות. מושבים שצמודים אלינו קיבלו הכרה כעוטף ואנחנו לא, זה פשוט לא הגיוני".

טל אדרי שמתמודד בבחירות הקרובות לראשות העיר, התייחס גם הוא לנושא: "לא עושה עלי רושם 'תצוגת תכלית' שחוזרת על עצמה בכל פעם שמגיעה אושיה ציבורית לביקור בעיר ומנותבת ישירות למרכז ההפעלה (מרה"פ). אמנם יחידת שיטור ומצלמות אבטחה עם מסך ענק הן דבר מבורך, אך הן לא מדד לבחינת "חוסן אזרחי", וזאת לנוכח הצפת המדיה החברתית בפניות ובתלונות רבות בדבר היעדר מענה וקבלת סיוע ברווחה, בתעסוקה בחינוך וכיו"ב. מעל לכל, נוכחות חסרה של ראש העיר באירוע. בניגוד לראשי רשויות באיזור אשר יצאו לשטח ופעלו, החליט זוהר להישאר ספון במרה"פ. עם פרוץ המלחמה ובחלוף מספר שבועות, לא התכנסה מועצת העיר ו/או הוועדה המקומית להכנת משק לשעת חירום (המל"ח) לדיון בנושא: "ריתוק משקי" בשעת חירום. בהינתן, כי אין 'תוכנית מגירה' לשעת חירום, ברי, כי יש ותהינה לכך השלכות! אני סבור, כי הכשל והמחדל נעוץ בריכוזיות של זוהר. בניגוד להמלצות הדו"ח, בשבוע הראשון למלחמה, יצאו עובדי עירייה לנופש, ובסיור מקלטים שערכתי ביום השלישי לפרוץ המלחמה, מצאתי, כי חלקם לא מתוחזקים. באתר האינטרנט של העירייה מופיעה רשימה לא מעודכנת של חברי וועדת המל"ח, ביניהם מנהלי מחלקות ועובדי עירייה שכבר אינם משמשים בתפקיד".

מעיריית נתיבות טרם נמסרה תגובה. התגובה תובא כשהיא תתקבל.